יום שבת, 10 בינואר 2009

סיפור חיי צבי בן גרשון

סבא רבא שלי - צבי בן גרשון נולד בשנת – 1911,
בעיר קובנה,שנמצאת בליטה.
בהיותו בן 14 עלה סבא יחד עם אחותו הצעירה לישראל, לקיבוץ עין חרוד,

שם גרה אחותו הבכורה - ברוריה.
בקיבוץ עבד סבא כרועה צאן למרגלות הגלבוע, ושם למד את השפה הערבית.
בשנת 1931, בהיותו בן 20 התגייס סבא לבית הספר לשוטרים שבירושלים, ונשלח
כשוטר לחברון.
שם היה סבא יהודי יחיד בין 45 שוטרים ערביים.
שם חיו כ-35 משפחות יהודיות.
סבא היה שוטר הרוכב על סוס, והסתובב ביישובים הערביים שבסביבה כדי להשגיח.
באזור חברון פעלה כנופיית שודדים ובראשה – אבו ג'ילדה, שהיו גונבים,
אונסים ורוצחים בכפרים שבסביבת חברון.
שם כינו את סבא – "סרג'נט בן גרשון צבי".
לילה אחד השוטרים עשו מערב וסבא ועוד קצין בריטי פגעו באבו ג'ילדה והרגו אותו. מחשש למעשה נקם בסבא, העבירו את סבא להיות שוטר ברמלה.
בשנת 1934, וסבא כבר מתגורר בשכונת בורוכוב שבגבעתיים,
רחוב -סמטת אליהו 6.
סבא עזב את המשטרה והצטרף לאגודת השומרים.
סבא היה שומר רכוב על סוס בכל איזור גוש דן.
כשהחלו מאורעות תרצ"ו התגייס סבא לנוטרות והיה סמל נוטרים בגוש דן.
הוא אימן את האנשים בנשק ובשמירה והיה אחראי על השומרים בנקודות השמירה בגוש דן.
בשנת 1939 עם פרוץ מלחמת העולם השנייה מונה סבא למפקד מחנה שרונה מטעם ההגנה ומדריך נוטרים והשוטרים.
היה סבא מדריך קבוצות ומדי חודש בחודשו הסתיים קורס של עשרות אנשים שיצאו ללחימה באויב.
באחת הפעולות באזור מחנה שרונה בזמן מעקב אחרי קצינים בריטים נדרס סבא ע"י מכונית עם חיילים אוסטרליים ונפצע קשה מאד ברגליו. סבא היה מאושפז כשנה ושמונה חודשים בבית החולים שבהר הצופים.
ועד היום עדיין לא יודעים עם דריסה זו הייתה במכוון או שלא,
אך יש כאלו שאומרים שכן.
בשנים 1945 – 1947 פעלו באזור גוש דן כנופיות גנבים שסבא תמיד יצא לפעולות. סבא היה גשש מצטיין והצליח לתפוס הרבה מאד גנבים שבאו מהכפרים הערביים שבסביבה.
למרות שעזב את המשטרה והחל לעבוד כפקיד בעיריית גבעתיים בגלל נכות קשה ברגלו.
סבא התחתן בשנת 1935 למרים לבית פרידמן, ולהם נולדו שלושה ילדים: עוזי הבכור אב לשלושה, וסבא לשישה, סבי אדיר אב לשלושה, וסבא לחמישה, ונילי הצעירה אם לשניים, וסבתא לשלושה.
אשתו של סבא צבי - מרים נפטרה בשנת 1999, ונקברה לצידו של סבא צבי בשיך אברק.
שנים רבות היה מתנדב סבא במשטרה ובמועצה לצאת ולעזור בשעת הצורך.
סבא קיבל מדליות מהנציב העליון הבריטי על תרומתו בזמן המאורעות.
המדליות עדין נשמרות במקום בטוח אצל סבא שלי – אדיר בן גרשון.
סבא צבי נפטר בשנת 1985, כשהיה בן 74,ונקבר בבית קברות השומרים בשייך אברק.
כיום סבי, בנו של צבי בן גרשון ממשיך במסורת, ומתנדב במשטרת ישראל,
ובמשמר האזרחי, ותורם רבות לביטחון.

סבא צבי כותב על עצמו ( קטע מתוך יומנו):

"מקטנותי הייתה לי נטייה לענייני שמירה, התגלה בי איזה חוש מיוחד שהיה מדרבן אותי לערנות ולבלשות, וחוש זה הוכיח עצמו בדרך כלל כנכון ומעשי."
" סבא שלי (של סבא צבי) היה סוחר בעירה בליטה, הייתי ילד, וקיץ אחד באתי להתארח אצל סבא וסבתא.
היה יום שוק והחנות מלאה "גויים" קונים. נכנסים ויוצאים.
היה זה יום א' ולפי החוק חייבים היו לסגור את החנות בשעות בהן נערכת התפילה בכנסיה.
כמה דקות לפני סגירת החנות (לשעת התפילה) נכנסים שני "שקוצים" (בחורי כפר), קנו בד למעילים ולמכנסיים. השעה דוחקת,חייבים לסגור, ממהרים לעשות חשבון והבחורים משלמים בדולרים.
נתנו (מאה דולר) קיבלו עודף, והלכו.
אחרי לכתם התברר שמאה הדולר הם מזויפים.
איני יודע למה, אבל שני השקוצים משום מה לא נראו לי מהרגע הראשון,
כשהתברר שדולרים מזויפים, אמרתי - אצא ואתפוס אותם. אני אכיר אותם.
הסתובבתי בשוק, ואחה"צ ראיתי שני השקוצים נכנסים לבית מרזח (פאב),
ניגשתי ל"גורדובוי" (שוטר רוסי), עצרו את השקוצים ומצאו אצלם הרבה דולרים מזויפים".

מקרה ב' - "עמדנו לעלות לארץ א"י, באתי עם אמא למשרד הא"י בקובנה. הייתה שעה מוקדמת.
המשרד טרם נפתח. בקרבת מקום היה גן עירוני (פארק), נכנסנו לגן, אמא התיישבה על ספסל, ואני משוטט סביב, בקרבת מקום התאמנה כיתת חיילים וכדרכו של ילד נמשכתי להסתכל בחיילים ובאימוניהם.
אדם צעיר ששוטט בגן התיישב על הספסל ליד אמא. משום מה הדבר הטריד אותי.
הייתי בן 11.5 – 12, הסתכלתי וראיתי שהאיש חותך עם סכין גילוח את ארנק היד של אמא.
זינקתי עליו ותפסתי אותו. קמה מהומה, בא שוטר, עצרו אותו, והתברר שהיה זה כייס ידוע".

* לקוח מספר "אגודת השומרים – זיכרונות ומעשים".

אין תגובות:

פרסום תגובה